פסק-דין בתיק ת"ק 002355/04

1.         בפני תביעה אשר הוגשה על ידי חמשת התובעים, אשר כולם אחזו בידם כרטיס טיסה חזרה לארץ ביום 14.8.03 בשעה 18:30 מניו-יורק לנתב"ג דרך וינה, כאשר חברת התעופה היא הנתבעת.

2.         ביום 14.8.03 הגיעו התובעים בשעה 15:30 לשדה התעופה בניו-יורק והפקידו את מזוודתיהם. בשעה 16:15 התרחשה הפסקת החשמל הגדולה ברחבי ארה"ב, דבר אשר עיכב את יציאת הטיסה מניו-יורק לוינה ב- 12 שעות, וכן גרם לעיכוב הטיסה מוינה לישראל, טיסה אשר יצאה בסופו של דבר במקום ביום 15.8.04 בשעה 10:30 בבוקר, ביום 16.8.03 בשעה 17:30, ועברה דרך ציריך.

3.         בתביעה זו קובלים התובעים על היחס המחפיר לו זכו בנמל התעופה בניו-יורק - לטענתם, נציגי הנתבעת הפקירו אותם ללא מזון ושתיה ולא עדכנו אותם במצב העניינים. התובעים טוענים כי נציגי חברות אחרות סיפקו שתיה ומזון לנוסעיהם. בכל הנוגע לטיסה ההמשך מוינה לישראל, טוענים התובעים כי הנתבעת לא דאגה לסידורי שינה הולמים, למרות העיכוב הרב שנגרם והסתכם ב- 36 שעות : לא דאגה לטיסת המשך תוך זמן סביר ולא דאגה לסידורי קרקע כלשהם בוינה.

4.         הנזק הנטען על ידי התובעים בתביעתם מסתכם בהוצאות שהייתם בוינה (1,500 ש"ח), הפסד ימי עבודה (4,000 ש"ח) ועוגמת נפש (5,000 ש"ח). סה"כ הועמדה התביעה על סכום של 10,500 ש"ח.

5.         הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי היא אינה אחראית להפסקת החשמל שארעה בניו-יורק ; כי על מערכת היחסים בין הצדדים חלה אמנת ורשה, וזאת במקום כל דין אחר, מכח סעיף 10 לחוק התובעלה האוירית התש"מ - 1980 ; על פי הוראות אלה, אין אחריות על המוביל לכל נזק שנגרם אם המוביל נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק; במקרה הנדון טוענת הנתבעת כי עשתה כל שביכולתה על מנת למזער את הנזק ופעלה כמוביל סביר בנסיבות העניין. הנתבעת ציינה כי דאגה לטיסה חלופית מהר ככל האפשר.

            עוד הכחישה הנתבעת את גובה הנזק הנטען על ידי התובעים.

6.         ביום 1.6.04 התייצבו בפני וחזרו על טענותיהם. במהלך הדיון הציג התובע אסמכתאות משפטיות התומכות לדעתו בטענותיו (ת.א. 8664/01 ברמן ואח' נ' מאלב קווי תעופה הונגריים, להלן: "פס"ד ברמן" ; בר"ע 2224/02 קיבריש טורקיש אייר-ליינס נ' קוגן ואח', להלן: פס"ד קיבריש"; ת.ק. 1476/04 יששכרוף איתן נ' אייר קנדה, להלן: "פס"ד יששכרוף").

            נתתי לנתבעת שהות להגיש אסמכתאות מטעמה, ואלה אכן הוגשו ביום 8.6.04 (ת.א. 212479/02 עו"ד ארביב ויקטור נ' אייר קנדה, בביהמ"ש השלום בת"א, להלן: "פס"ד ארביב"; ת.ק. 3227/03 שבתאי גלברט ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח', ביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה; ת.ק. 9181/03 קמר אלי נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א, להלן: "פס"ד קמר" ; ת.ק. 1509/01 ישראל קופרמן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, ביהמ"ש לתביעות קטנות ברמלה, להלן: "פס"ד קופרמן"), ולפיכך יש לתת את פסק הדין על סמך החומר שבפני.

7.         אין ספק כי החוק הנוגע לעניינו הוא חוק התובלה האוירית, המחיל בישראל את הוראות אמנת ורשה ואת פרוטוקול האג אשר תיקן והוסיף את הוראותיה של האמנה (וראה פס"ד קיבריש, בסעיף ו').

            הסעיפים הרלוונטים הם סעיף 19 ו- 20 לאמנת ורשה, שם נקבע כי מוביל אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מאיחור בהובלת הנוסעים, הכבודה או הטובין (סעיף 19), אלא אם יוכיח שנקט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע את הנזק או שנקיטת אמצעים כאמור היתה בלתי אפשרית לגביהם (סעיף 20).

            נטל ההוכחה להתקיימות ההגנות הנקובות בסעיף 20 היא על המוביל - ע"א 74/81 אולימפיק אירוויס ס.א. נ' מנקל מנזל קלימי, פ"ד ל"ז (1).

8.         במקרה הנדון, דומה שאין מחלוקת בשאלה שהנתבעת אינה אחריאת להפסקת החשמל הגדולה שהתרחשה בארה"ב, וגם לא יכולה היתה לעשות דבר למניעתה או צמצומה. השאלות היחידות הדורשות הכרעה האם יכולה היתה הנתבעת להקל על נוסעיה בזמן 12 שעות העיכוב בשדה התעופה בניו-יורק וזאת ע"י אספקת מזון, שתיה ומידע שוטף ; האם יכולה היתה להעלות את התובעים על טיסה מוקדמת יותר מוינה לישראל, ובכך לצמצם את העיכוב שחל בחזרתם ארצה ; והאם אחראית היא לדאוג לתובעים לסידורי לינה הולמים בוינה.

האם פעלה הנתבעת כיאות בזמן העיכוב בניו יורק ?

9.         במקרה הנדון, נטל ההוכחה עבר כאמור לנתבעת להוכיח כי היא ושלוחיה נקטו בכל האמצעים למנוע את הנזק או שנקיטת האמצעים היה בלתי אפשרית ודוק - סעיף 20 לאמנת ורשה אינו קובע את חובת המוביל לפעול למניעת או צמצום המקור שהוביל לנזק אלא לצמצום הנזק עצמו - שבמקרה שלפנינו מתבטא בעיכוב עצמו ובתנאים בהם נתונים הנוסעים במהלך עיכוב זה.

10.        לגבי השהות בניו-יורק - אין ספק כי הנתבעת לא יכולה היתה למנוע את הפסקת החשמל ואף לא לגרום להוצאת הטיסה במועד. העיכוב שחל בהוצאת הטיסה הוא של 12 שעות ולנוכח המהומה הרבה ששררה (ומן המפורסמות היא שתחילה סברו שמדובר בפיגוע של אל-קאידה), העיכוב עצמו נראה סביר ובלתי נמנע, והנתבעת לא יכולה היתה לקצרו.

11.        לעניין שרותי מזון ושתיה ומידע שוטף - בפס"ד ברמן והן בפס"ד יששכרוף נקבע כי כרטיס הטיסה כולל בחובו יותר מאשר את החובה להוביל את הנוסע מנקודה לנקודה, וזאת הן מכוח נוהג שהתפתח והן מכוח חובת תום הלב בקיום חוזה. על הנתבעת מוטלת החובה לצמצם את הנזק שנגרם בעיכוב, ובין השאר עליה להקל על הנוסעים במידת האפשר.
במקרה הנדון, מעבר לטענות של התובעים כי לא סופקו מזון ושתיה, וזאת לעומת חברות אחרות שדאגו לנוסעיהן, לא הובאה כל ראיה על ידי התובעים, בוודאי שלא לעניין היחס המחפיר לו הם זכו, לטענתם. מנגד עומדות טענות הנתבעת ולפיהן במהומה שנוצרה, לא ניתן היה מבחינה אובייקטיבית להקל על הנוסעים. סוברת אני כי נסיבות מקרה זה שונות מהנסיבות המתוארות  בפס"ד יששכרוף ובפס"ד ברמן,  שם אכן השתכנע בית המשפט כי חברות התעופה הפקירו את נוסעיהן - ואין זה המקרה שלפנינו.

סבורה אני כי נסיבות המקרה דומות יותר לנסיבות הנזכרות בפס"ד ארביב (קריסת מגדלי התאומים), ופס"ד קמר (שביתת ההסתדרות), ואין לגלגל לפתחי הנתבעת את הנזקים אשר ארעו כתוצאה מהפסקת החשמל הגדולה שארעה ברחבי ארה"ב, וזאת כאמור כשלא הובאו בפני ראיות כלשהן לעניין התנהגות נפסדת מצד הנתבעת.

לעניין עיכוב הטיסה בוינה והוצאות השהייה שם

12.        אין ספק שעיכוב היציאה מניו-יורק גרם להפסד הטיסה במקורית (יום 15/8 בשעה 10:30 בבוקר). הנתבעת דאגה לתובעים לטיסה חלופית אשר יצאה תוך 20 שעות מרגע שנחתו בוינה וגם זאת באמצעות חברת תעופה אחרת (סוויס אייר).